הקורטקס - קליפת המוח

מלבד היתרונות בהם זוכה הגוף בתרגול יוגה, גם המוח נהנה ומתפתח.

תרגול יוגה מפעיל אזורים רבים במוח, בו-זמנית.

בכך התרגול מלמד את הנוירונים (תאי עצב) לתקשר ביניהם, וליצור רשת קשרים חדשה.

ככל שיש יותר קשרים במוח, הוא נשאר צעיר, חד ורענן.

בערך 20% מהחמצן מגיע אל המוח בכל רגע נתון, והוא שוקל כ-2% ממשקל הגוף.

המוח הוא האיבר הכי מוגן בגוף, בשני מובנים:

הגנה כימית - דם שזורם למוח העובר סינון דרך מחסום שנקרא BBB (מחסום דם מוח).

הגנה מכנית - כדי להגיע אליו פיזית צריך לעבור דרך הגולגולת, נוזל המוח (csf), וקרומי המוח.

אם נכנס פנימה, אחרי שעוברים את הגולגולת, קרומי המוח ונוזל המוח, מגיעים לקורטקס, שזוהי קליפת המוח.

במאמר זה, אתמקד בקורטקס.

עובי הקורטקס 4 מ״מ, והוא בנוי קפלים קפלים, חלקם עמוקים וחלקם קטנים,

(כמו אם נשבלל אצבע לתוך עצמה), מה שמאפשר לו לגדול מבלי שהראש יגדל יחד איתו.

אם נפרוס את הקורטקס, שטח הפנים שלו מגיע ל-6 דפי מדפסת ביתית.

הקורטקס מתחלק ל-2 צדדים, 2 המיספרות, ימין ושמאל.

צד ימין - הומני, דמיון, תפיסה אמנותית, תפיסה מוזיקלית, תפיסה תלת מימדית, שליטה ביד שמאל.

צד שמאל - ראלי, מספרים, שפה, הגיון, כישורים מדעיים, שליטה ביד ימין.

הקורטקס מתחלק גם ל-4 אונות.

האונה הפרונטלית (Frontal lobe) - אחראית על מוטוריקה, תכנון וביצוע תנועה.

בתרגול יוגה, ישנה חשיבות רבה למעברים בין תנוחות. יש לשים דגש על מעבר בטוח, הנעשה בשליטה מלאה של הגוף מבלי לקפוץ ולמהר. מעבר חלק, יציאה מתנוחה אחת ומעבר לאחרת במודעות מלאה.

האונה הפרונטלית תהיה אחראית על מעברים בין תנוחות, שכוללים בתוכם תזוזה מוטורית של הגוף, תכנון המעבר וביצועו.

האונה הפריאטלית (Parietal lobe) - אחראית על מידע סנסורי (חושי), לחץ, טמפרטורה, כאב.

בתרגול יוגה, כיוון שמתבצע במודעות ובאיטיות, אנחנו נותנים מקום לתחושות הגוף יותר מאשר בחיי היומיום האינטנסיבים, ששם לרוב נתעלם מתחושות אלו. נרגיש כיצד השריר נמתח, עובד, ונח. נרגיש אם הגזמנו במתיחה או אם הרפנו והתמסרנו אליה. האונה הפריאטלית אחראית לתחושות אלו (איך הגוף מרגיש בתנוחות).

האונה האוקסיפיטלית (Occipital lobe) - אחראית על חוש הראייה בעיקר.

בתרגול יוגה, אנחנו רואים את הגוף שלנו, של המתרגלת שלידינו, את ההדגמות של המורה, את הסביבה בה אנחנו נמצאים. כל המידע הויזואלי עוזר לנו להבין את מנחי הגוף הנדרשים ולחקות אותן. מידע ויזואלי שמתקבל מהסביבה, עוזר לנו להיכנס לאווירה רגועה, מה שתורם להרגעת מערכת העצבים.

האונה הטמפורלית (Temporal lobe) - אחראית על חוש השמיעה בעיקר, ועל הבנת שפות.

בתרגול יוגה המורה משתמשת הרבה בקול שלה להעברת ההוראות. בנוסף, יוגה היא שפה בפני עצמה, הכוללת בתוכה מונחים, שמות של התנוחות, שמות של מחוות יד (מודרות), וכדומה. האונה הטמפורלית אחראית להבנת שפה זו, ולשמיעת והבנת הוראות המורה.

כל אונה מארבעת האונות הללו, מתחלקת ל-2: אזור ראשוני ואזור אסוציאטיבי.

האזורים הראשוניים תופסים חלק קטן מהאונה, והפונקציה שהם מבצעים ידועה. האזורים האסוציאטיבים מבצעים את האינטגרציה בין הסביבה לתפיסתה.

לדוגמה: אם תהיה פגיעה באונה הפרונטלית (מוטוריקה) בחלק הראשוני, התוצאה תהיה חוסר יכולת להניע את הגוף. לעומת זאת, אם הפגיעה תהיה בחלק האסוציאטיבי, כתוצאה מכך יכולות הפונקציות הקוגניטיביות הגבוהות נפגעות, ויהיה קושי בתכנון התנועות.

פגיעה באונה הפריאטלית (סנסורי) בחלק הראשוני, תוביל לחוסר תחושה בגוף. לעומת זאת, אם הפגיעה בחלק האסוציאטיבי, התוצאה תהיה ליקוי בתחושות הגוף ובתפיסת הסביבה.

פגיעה באונה האוקסיפיטלית (ראייה) בחלק הראשוני, התוצאה תהיה עיוורון. לעומת זאת, אם הפגיעה בחלק האסוציאטיבי, התוצאה תהיה ליקוי בזיהוי חפצים ואנשים.

פגיעה באונה הטמפורלית (שמיעה) בחלק הראשוני, התוצאה תהיה חירשות. לעומת זאת, פגיעה בחלק האסוציאטיבי תוביל לקושי בתפיסת דיבור או בהפקת דיבור.

לסיכום:

יוגה היא כלי לריפוי הגוף, והמוח (שהוא בעצם חלק מהגוף).

ככל שנתרגל יותר במודעות ובתשומת לב, נקבל גוף חזק ואלסטי, ואיתו מוח חושב ורענן.

שני אלה בסופו של דבר מובילים לחשיבה גמישה ויצירתית.

השינויים המתרחשים במוח, בגוף ובמחשבה, בסופו של דבר משנים את ראיית המציאות כפי שהיא.

מה שפותח דלת לברוא את המציאות של עצמנו.