יוגה ככלי לצבירת ביטחון עצמי

תרגול יוגה מציב בפנינו ״אתגרים״ (אני פחות אוהבת את הקונספט של אתגר,

אבל לצורך המאמר, התיאור ״אתגר״ עונה על הדרישה).

לא חסרות תנוחות מאתגרות ביוגה.

קחו למשל את תנוחת העורב, שדורשת זרועות חזקות ויציבות, שרירי בטן, גמישות אגן,

ובעיקר היא דורשת את ההתגברות על הפחד והמבוכה של ליפול על הפנים מול כל הכיתה.

אבל אחרי התנסויות רבות, ואולי קצת נפילות, פתאום התנוחה מצליחה.

תחושת הניצחון הנלוות להצלחתה, מחזקת את הביטחון העצמי.

אם הצלחנו את העורב הקשה והבלתי אפשרי, כנראה שהוא לא בלתי אפשרי.

וכנראה שגם שאר ה"אתגרים" העומדים בפנינו ביומיום, בעזרת ריכוז והתמדה, נעבור בסופו של דבר.

בשלב מתקדם יותר בתרגולי היוגה, מגיעים להבנה כי ככל שנשחרר יותר,

בגוף ובמיינד, כך לגוף יהיה קל יותר בתנוחה, ולמיינד יהיה קל יותר להאט קצב.

עד שבשלב מסוים, מבינים כי אין כלל חשיבות לעומק המתיחה או הרצון להגיע עם הרגל מאחורי הראש.

במקום תחרותיות ואגו, מתפתחת סקרנות בריאה, התבוננות וחמלה.

בעזרת הכלים החדשים שצברנו על המזרן, יוצאים לחיים שבחוץ.

אנו רוכשים חמלה לסביבה, ולעצמנו.

זהו תהליך ארוך של ריפוי עצמי, של קבלת העצמי פשוט כמו שאני.

של לאהוב את עצמי, בתוך הכלי האנושי שקיבלתי, לתוך הסביבה בה נולדתי.

ברגע שאני אוהבת את עצמי, אני פתוחה לאהוב אחרים.

ברגע שאני אוהבת אחרים, הם אוהבים אותי.

תדר מושך תדר. ואהבה, כמו כל רגש, צליל, צבע וקול, היא תדר.

מה קורה לנו בגוף ובמיינד ברגע שאנחנו אוהבים ומקבלים את עצמנו, ואת הסביבה?

המיינד נרגע ומאט קצב, הגוף משתחרר והופך קליל.

הפחד מאי קבלה של הסביבה, הפחד מביקורת שלילית, קטן ואף נעלם.

במקומו, מתפתח הביטחון העצמי. הביטחון בע-צ-מ-י.

הידיעה כי אני נאהבת על ידי עצמי, ועל ידי הסביבה.

יחד איתה, מגיע הרצון לתת, להיות אדיבים וחומלים.

נפתחת דלת למימוש עצמי, דרך נתינה לאחרים, שבסופו של דבר היא נתינה לעצמנו.

(ברמה הפיזית, המערכת הסימפטטית עוברת למצב פרה-סימפטטי).

איך מתגברים על חוסר ביטחון עצמי?

ברגע שנבין שאנחנו לא מרכז העולם, כבר עברו חצי דרך.

תיאוריית "האני במראה" של צ'ארלס קולי אומרת: ״האדם הוא מה שהוא חושב שאחרים חושבים שהינו״.

זאת אומרת, האדם מפתח לעצמו תיאוריות על מה אחרים חושבים עליו, וכך הוא רואה את עצמו.

אם נתבונן מהצד על המתרחש בשיעור יוגה, נבחין כי רוב המתרגלים עסוקים באיך הם נראים למתרגלים אחרים,

וחושבים לעצמם על מה שאר המתרגלים חושבים עליהם.

פחות מעניין אותם איך שאר המתרגלים נראים באותה הפוזיציה, אלא אם זה לצורך תחרות.

אם קיים חוסר ביטחון לעשות דבר מה בחיים היומיומיים, לפעמים קפיצה למים העמוקים תאלץ אותנו להתמודד עם המצב.

בהתחלה תהיו בשוק ואולי תתקשו לשחות. אך מהר מאוד תבינו כי אין לכם ברירה, אחרת תטבעו.

כיוון שאנחנו יצורים שהגיעו מהים, אין לנו ברירה אלא לשחות!

טיפ קטן: חוש הומור יכול להוציא אותנו ממצבים מביכים.

הכל טוב, צחקו קצת על עצמכם, על הסיטואציה.

הומור שובר את הקרח.