פציעות ברכיים

>>> ״כואבות לי הברכיים״ <<<

התלונה השכיחה ביותר שאני שומעת בזמן התרגול.

הגיע הזמן שנבין חלק, קטן אבל שכיח, לסיבה שכואב לנו.

הברך היא מפרק, מפגש שתי עצמות, עצם הירך ועצם השוק.

בניגוד למפרקים אחרים, שהמפגש ביניהם כמו אגרוף בתוך כף יד,

במפרק הברך, מפגש העצמות אינו כזה. הוא יותר כמו שני אגרופים זה מעל זה.

לכן, יש את כל הרצועות, עליהן אפרט בהמשך, שמחזיקות את מפרק הברך במקומו.

בנוסף למבנה המסורבל, הברך כולה עטופה בנוזל סינוביאלי (מים ושמן ברובו),

וסגורה בתוך ״קופסית המפרק״.

הנוזל הסינוביאלי מזין את הסחוס ושומר עליו מפני שחיקה.

קופסית המפרק היא מבנה סגור, ודם אינו זורם בה.

לכן, פציעות בברך לוקחות זמן רב להחלמה.

כי כידוע, זרימת דם היא זו שמרפא את הגוף.

>> סביב הברך עוברים עצבים.

העצב הסיאטי, מתחיל בחוליות הלומבריות בעמוד השדרה (גב תחתון), וממשיך עד כף הרגל.

באזור הברך הוא מתפצל לשני ענפים.

ענף אחד, עצב הטיביאליס, עובר מאחורי הברך.

ענף שני, עצב הפרונאלי, מתפצל לשני ענפים נוספים,

העוברים מאחורי הברך ובצד הלטרלי (רחוק ממרכז הגוף) של הברך.

פציעות בברך יכולות לגרום נזק לעצבים אלו.

לדוגמה, ברך מלאה בנוזלים עקב דלקת, מה שגורם לנפיחות.

הנפיחות זו יכולה ללחוץ על העצב, מה שיוביל לכאב.

>> רצועה צידית חיצונית + פנימית (בתמונה 1+2):

רצועות חיצוניות המחברות את עצם הירך ועצם השוק, בצידי הברך.

תפקידן לשמור על עצם הירך ועצם השוק אחת מעל השניה, כך שלא יזוזו לצדדים.

נזק לרצועות יכול להיגרם אם מותחים אותן שוב ושוב, עד שהאלסטיות שלהן נפגעת ואינה חוזרת לעצמה.

לדוגמה: עמידה בתנוחת הלוחם 2, כאשר הברך הקדמית נופלת לצד, ואינה נמצאת 90 מעלות מעל העקב.

המאמץ של כיפוף הברך כנגד כוח המשיכה, יחד עם העומס שהיא סופגת ממשקל הגוף, נופל על הרצועה הצידית שנמתחת בחוזקה, ומביא אותה לקצה גבול היכולת האלסטית שלה.

כמו גומי, רצועה שנמתחת שוב ושוב, בסוף הופכת לדרדלה ונהרסת.

>> רצועות צולבות קדמית + אחורית (בתמונה 3):

רצועות פנימיות המחברות את עצם הירך ועצם השוק, בפנים הברך.

תפקידן לשמור על עצם הירך ועצם השוק, כך שלא יזוזו קדימה ואחורה.

גם כאן, נזק לרצועות יכול לקרות כשמותחים אותן שוב ושוב, עד שהאלסטיות שלהן נפגעת ואינה חוזרת לעצמה.

לדוגמה: תנוחת האצן, כאשר הברך עוברת קדימה את העקב, ואינה נמצאת 90 מעלות מעל העקב. הרצועה הפנימית ששומרת על עצם הירך מעל עצם השוק מפני תזוזה עודפת קדימה/אחורה מידי, נמתחת יתר על המידה.

גם כאן, המאמץ של כיפוף הברך כנגד כוח המשיכה, יחד עם העומס שהיא סופגת ממשקל הגוף, נופל על הרצועה הצולבת.

>> מיניסקוס (בתמונה 4):

רקמה סחוסית המשמשת בולם זעזועים, ועוזרת ביציבות הברך.

נזק במיניסקוס יכול להיגרם כתוצאה מעומס יתר, כאשר עצם הירך דופקת שוב ושוב על המיניסקוס ומועכת אותו בחוזקה. המיניסקוס עושה את תפקידו, ובולם את הזעזועים של המכה.

דפיקות כאלה לאורך זמן, שוחקות את המיניסקוס, וגורמות לו לאבד נפח.

כתוצאה מכך, יעילות בלימת הזעזועים פוחתת.

בנוסף, עקב אי עמידה בעומס יתר, מיניסקוס יכול להיקרע.

עומס כזה נוצר לרוב כתוצאה מריצה.

בדקה אחת של ריצה, נוחתים על רגל אחת בממוצע 90 פעמים.

זאת אומרת, בעשרים דקות ריצה, מיניסקוס של ברך אחת, נדפק בחוזקה בממוצע 1,800 פעמים.

נשיאת משקל כבד גם כן מעמיס על הברך ובפרט על המיניסקוס.

כאשר תפקידו הנוסף של המיניסקוס הוא לעזור ביציבות הברך,

משקל כבד מדי יכול לגרום לקריסת הברך הצידה.

תנועה חדה כמו כזאת, בה עצם הירך לוחצת בהפתעה ובחוזקה על המיניסקוס,

יכולה לקרוע את המיניסקוס.

>> סחוס מפרקי (בתמונה 5):

משטח חלק, המאפשר החלקת עצם הירך ועצם השוק אחת בשניה בקלות.

מפגש עצמות קורה שוב ושוב בעת כיפוף ופשיטה של הברך.

בנוסף, הוא משמש כבולם זעזועים.

כאשר המשטח מאבד את תכונתו החלקה, המפגש בין העצמות הופך מקוטע וכואב.

לסיכום, ברך נשחקת ומתנוונת ככל שמתבגרים ומזדקנים.

הרצועות פחות אלסטיות, המיניסקוס מאבד נפח,

העצמות עצמן הופכות חלשות יותר ובכך מעמיסות את משקל הגוף על הברך.

הנוזל הסינוביאלי מצטמצם, מה שגורם להזנה פחותה של חלקי הברך.

>> פציעות ברך ביוגה

יוגה עושה נפלאות לגוף, אין ספק.

יחד עם זאת, תרגול לא נכון לאורך זמן, עלול לגרום לפציעות ברכיים.

איך נשמור על הברכיים בזמן תרגול?

א. נוודא שבתנוחות עמידה, כאשר משקל הגוף נשען על הברך כנגד כוח המשיכה,

הברך תהיה 90 מעלות מעל העקב. לא קדימה/אחורה, ולא נופלת לצדדים.

כשהברך בדיוק מעל העקב, נוצר עמוד יציב (עצם השוק).

במצב הזה, העומס מתחלק בין הברך לעקב.

בנוסף, הרצועות הצידיות והצולבות, נמתחות בטווח גבול היכולת שלהן.

ב. נוודא שבתנוחות עמידה בפיסוק, לדוגמה משולש או צעד מצרי, הברכיים ישרות לגמרי.

כיפוף קל, אפילו כזה שבקושי רואים, מעמיס על הברך ומזיק לרצועות.

דמיינו עמוד ישר הנשען על הקיר 45 מעלות.

אם העמוד ישר, ההישענות שלו על הקיר תהיה יציבה.

אם נכופף אותו מעט, היציבות תפחת והאזור המכופף ישא בעומס,

במקום שהעומס ירד עד לתחתית העמוד.

ג. נוודא בתנוחת המשולש, שפלג הגוף העליון נמצא מעל האגן, כך שאין קריסה לכיוון קדמת הגוף.

במידה וירדנו יתר על המידה בתנוחה, על חשבון מנח גוף נכון,

הקריסה מעמיסה משקל רב על רצועות הברך הקדמית, ושוחקת אותן.