שוואסנה - הרפייה

התנוחה הכי ״קלה״ כשבעצם זאת התנוחה הכי ״קשה״.

היא קלה כי פשוט שוכבים על הגב ללא תזוזה, עיניים עצומות או רפויות.

בולסטר מתחת לברכיים וכרית דקה מתחת לראש.

אם קריר, מתכסים בשמיכה.

מוזיקה או שיר נעים ברקע, אור מעומעם, נר מהבהב בעדינות ואפילו מבער בריח מרגיע.

כל מה שצריך לעשות זה לשכב ללא תזוזה, ולא להירדם.

לכן היא כל כך קשה.

לשכב ללא תזוזה, להתאפק לא לגרד באף, לוותר על לפקוח עיניים,

להרגיש את הגוף נרדם ולהקשיב למיינד.

המיינד לא פראייר, יש לו הרבה מה להגיד.

אך גם אתם לא פראיירים, יודעים להתרכז בגוף ובנשימה בכל פעם שהמיינד משתלט.

בהתחלה זאת מלחמה בין המיינד לבינכם.

הוא חייב להגיד את כל המשימות שיש לכם לעשות בשנה הקרובה.

אבל אתם לא מתרגשים ממנו, ואומרים לו ״אחר כך נדבר, מיינד יקר״.

הוא חייב להזכיר לכם מה יש במקרר לאכול.

אך אתם שוב עונים ״תודה מיינד יקר, אחר כך נדבר״.

אבל המיינד רק מתעצבן מזה יותר.

הוא חופר לכם על העבר, מוצא איפה אתם חסרי ביטחון,

לוחץ על נקודות התורפה ודורש את תשומת הלב שלכם.

כך מתנהלת מלחמה בין המיינד לבינכם.

תנוחת ההרפייה יכולה להציף מעלה רגשות חבויים,

שליליים וחיוביים כאחד, ולגרום לכם לבכות.

היא עד כדי כך חזקה שיכולה להחליש את מערכת החיסון,

ואתם תתקררו לכמה ימים או תקבלו קלקול קיבה.

היא כל כך חזקה כי הגוף נרדם, אך התודעה ערה,

ואתם נמצאים במצב של בין עירות לשינה.

כמו היפנוזה.

הגוף רפויי לחלוטין.

הדם נע בחופשיות דרך הצינורות, ומרפא מקומות שסוף סוף יכול לזרום אליהם ברוגע.

עם הזמן והתרגול, המיינד למד להירגע, הוא מוריד הילוך.

התקשורת בין המיינד, לתודעה, לגוף, הופכת הרמונית.

כשהרמוניה זורמת בגופנו, הוא מתאזן, הוא מתרפא, הוא נח באמת.

לכן, תנוחת ההרפייה היא התנוחה הכי חשובה במהלך התרגול.

היא הכי קלה והכי קשה.

**בתמונה:

נוט, נלסון ואני. מנסה לעשות שוואסנה